לפניי בקשות המבקשים לסילוק התובענה על הסף בהיעדר עילה, היעדר סמכות עניינית, מחמת שהיא מוקדמת מידי, בהיעדר תום לב, ומחמת שיהוי ואי צירוף צדדים רלוונטיים.
1.
רקע וטענות הצדדים
(א) ביום 9.12.2012 הגישו המשיבים את התובענה דנן בדרך של המרצת פתיחה, ועתרו בה למתן צו עשה שיורה למשיבים 1, 2, 4, ו- 5 להכליל את הבית והמקרקעין שבבעלותם, המצויים בגוש 7621 חלקה 154/2 (להלן:
"בית המשיבים") בתחום המושב גן חיים (להלן:
"המושב") והמועצה האזורית דרום השרון (להלן:
"המועצה"), ולהעניק להם את מלוא הזכויות והחובות הנובעות מכך. כן עתרו המשיבים למתן צו עשה להשבת כל תשלומי הארנונה אשר שולמו על ידם לעיריית כפר-סבא (להלן:
"העירייה") משך 7 השנים האחרונות, ולמתן צו לגילוי מסמכים וצו מניעה זמני להפסקת כל תשלומי הארנונה לעירייה, עד למתן פסק דין בעתירה.
(ב) המשיבים הגישו כתבי תשובה (המשיבים 1-3 כל אחד בנפרד והמשיבים 4-6 יחד), בהם לצד טענות לגוף העניין, טענו גם טענות מקדמיות. בדיון לפניי ביום 24.1.2013 קיבלו הצדדים את הצעתי שלפיה המשיבים יגישו כתב תשובה אחד לכל הטענות המקדמיות, והמבקשים יגישו כתבי תשובה לתשובה. משהגישו המבקשים כתבי תשובה לתשובה, באה העת ליתן החלטה.
בקשת המבקשת 1:
(ג) המבקשת 1 טוענת כי דין תובענת המשיבים להידחות על הסף מחמת שהוגשה בשיהוי רב, שכן עילת התביעה נודעה למשיבים ב- 9.12.2010 ואילו התובענה הוגשה רק ב- 16.5.2012.
(ד) בנוסף, טוענת המבקשת 1 כי דין תובענת המשיבים לדחייה על הסף מחמת אי-צירוף צדדים רלוונטיים לתובענה. לטענתה, היה על המשיבים לצרף לתובענה גם את משרד החקלאות כנתבע, שכן עמדתו נדרשת בהתייחס לעתירותיהם להעניק להם את מלוא הזכויות והחובות הנובעות מהכללת ביתם בתחום המושב, ובין היתר לקבל 30 דונם חקלאיים לעיבוד וזכויות בנים ממשיכים.
(ה) כן טוענת המבקשת 1 לסילוק התובענה על הסף מחמת היעדר תום לב בהגשתה, ואי גילוי עובדות מהותיות. לטענתה, בתובענה שהגישו, הסתירו המשיבים מבית המשפט מידע רלוונטי לתובענה, כגון: החלטות ועדות התכנון במרחב התכנון בו מצוי בית המשיבים, דוח אי התאמות במרחב תכנון דרום השרון מיום 24.11.2010 מטעם משרד הפנים, עת"מ 31298-05-12 שהגישו המשיבים בבית משפט זה, ושנמחקה בהסכמתם, הקמת ועדת חקירה להסדרת גבולות השיפוט של עיריית כפר-סבא והמועצה האיזורית דרום השרון ועוד, ודי בכל הנ"ל כדי להביא לסילוק התובענה על הסף.
(ו) לחלופין עתרה המבקשת 1 להורות על העברת התובענה לפסים של תביעה רגילה לפי תקנה 258 ל
תקנות סדר הדין האזרחי התשמ"ד-1984 (להלן:
"התקנות"), שכן לטענתה ההליך דנן מורכב, ודורש בירור עובדתי מקיף - שאינו מתאים להליך המרצת פתיחה, וכן מחמת משקלן של השלכות הסעדים המבוקשים בתובענה.
בקשת המבקשת 2:
(ז) המבקשת 2 טוענת כי דין התובענה לדחייה על הסף מחמת היעדר סמכות עניינית של בית משפט זה. לטענתה, בקשת המשיבים להכליל את הבית והמקרקעין שבבעלותם בתחום המושב, ולהעניק להם את מלוא הזכויות והחובות הנובעות מכך - אינה מצויה בסמכותו של בית משפט זה שנעדר סמכות לדון בשאלת תחום השיפוט.
(ח) כן טוענת המבקשת 2 כי בקשת המשיבים להשבת כספי הארנונה ששילמו לעירייה ב-7 השנים האחרונות - אף היא אינה מצויה בסמכות בית משפט זה, שכן הסמכות העניינית לדון בה תוכרע בהתחשב בסכום התביעה, שאינו ידוע בענייננו.
(ט) המבקשת 2 טוענת עוד לדחיית התובענה על הסף, מהטעם ששאלת השתייכותו המונציפאלית של בית המשיבים, היא שורש תובענה זו, תלויה ועומדת בפני ועדת חקירה שמינה משרד הפנים להסדרת גבולות השיפוט של עיריית כפר-סבא והמועצה האזורית דרום השרון לגבי בית המשיבים (להלן:
"ועדת החקירה"), והוועדה טרם שמעה את הצדדים וטרם נתנה החלטתה, אך דבר הקמתה היה ידוע למשיבים עוד טרם הגשת התובענה.
בקשת המבקשת 3:
(י) המבקשת 3 טוענת כי דין התובענה לדחייה על הסף מחמת שהטענות שעולות בה, זהות לחלוטין לטענות המשיבים כפי שהועלו בעתירה מנהלית שהוגשה לבית משפט זה בשבתו כבית משפט לעניינים מנהליים, עתירה שנמחקה לבקשת המשיבים בהחלטת כבוד השופט שינמן.
(יא) המבקשת 3 טוענת עוד כי דין התובענה לדחייה על הסף מחמת שמבוקש בה סעד כספי של השבה, שאינו ראוי להידון בדרך של המרצת פתיחה, וכן מחמת שהסעד המבוקש ממנה הוא סעד לכאורי בלבד, המבוקש כדי להביא לקבלת הסעד העיקרי אותו רוצים המשיבים להשיג - להשתייך למושב לשם קבלת הזכויות המגיעות לחבריו.
(יב) בנוסף טוענת המבקשת 3 להיעדר סמכות עניינית לדון בתובענה, שכן על פי
חוק הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית) תשל"ו-1976 (להלן:
"חוק הרשויות המקומיות - (ערר על קביעת ארנונה)") הסמכות לדון בטענת "אזור הנכס" הנטענת בתובענה, מסורה ככלל למנהל הארנונה ולוועדות הערר לענייני ארנונה, ולא לבית משפט זה. כן טוענת המבקשת 3 כי דין התובענה לסילוק על הסף, מחמת ששומות הארנונה שהוצאו לנכס נושא התובענה הן חלוטות, שכן לפי
חוק הרשויות המקומיות הנישומים רשאים להשיג על חיובי הארנונה בתוך 90 יום ממועד קבלת הודעת החיוב, ומשלא הוגשה השגה - הופכת שומת הארנונה לחלוטה וסופית. טעם נוסף לסילוק התובענה על הסף הוא, לטענתה, שהמשיבים לא פעלו למיצוי ההליכים העומדים בפניהם, ולא הגישו השגה למנהל הארנונה כנדרש בחוק הרשויות המקומיות.
(יג) כן טוענת המבקשת 3 לסילוק התובענה על הסף מחמת שהוגשה בחוסר תום לב, תוך ניסיון להתחמק מתשלום הארנונה, שכן ככל הנכסים המצויים בעיר כפר-סבא, נהנה גם בית המשיבים משירותיה השונים של המבקשת 3, ודרישת המשיבים להשבת כספי הארנונה, חרף קבלת השירותים המונציפיאליים לאורך השנים - חסרת תום לב ועולה כדי עשיית עושר ולא במשפט.
בקשת המבקשים 4-6: